משך הריון הנחש

בתלמוד מובא: "תנו רבנן [שנו חכמים], תרנגולת – לעשרים ואחד יום [אפרוחיה בוקעים לאחר עשרים ואחד ימי דגירה]... כלב – לחמישים יום [הריונו נמשך חמישים יום]... חתול – לחמישים ושניים יום... נחש – לשבע שנים".

למרבה הפלא, חכמי התלמוד מציינים כי המקור למידע מפתיע זה, שנחש מגיח לאוויר העולם לאחר שבע שנים, הוא חישוב שערכו על פי פסוק הכתוב בתורה בעניין הנחש.

ובמילים אחרות: לפי התורה, יתכן מצב בו נקבת נחש תחיה לבדה בכלוב במשך שבע שנים, ולפתע תשריץ נחשים!

והדבר עורר ומעורר תמיהה. היתכן?

אמנם ברור שאין כוונת התלמוד לומר שנקבות כל מיני הנחשים משריצות לאחר שבע שנים. שהרי התלמוד עוסק כאן בפרקי זמן של הריונות ודגירוֹת בלבד, כלומר רק בתהליכים בהם האם מלווה את התפתחות צאצאיה עד צאתם לאוויר העולם, ולא במקרים בהם היא נוטשת אותן. ואילו רובן המכריע של נקבות 2300 מיני הנחשים המוכרים כיום מטילות ביצים ונוטשות אותן מבלי לדגור עליהן, ורק מיעוטן משריצות נחשים חיים. ברור אם כן שחז"ל דיברו רק על מינים מסוימים מהנחשים, כדי לציין את משך ההריון הארוך ביותר הקיים בעולמם של אלו.

אך עדיין, היש בנמצא נחש כזה שהריונו נמשך שבע שנים? הרי מיני הנחשים שמשריצים, הריונם נמשך חודשים אחדים בלבד!

אילו היה מדובר בפער קטן בין האמור בתלמוד לבין המציאות כיום, היה מקום לומר שבמרוצת כ-1600 השנים שחלפו מאז כתיבת התלמוד השתנו במעט טבעי בעלי חיים אלו, כשם שהשתנו במעט טבעי הפירות והירקות, כמוכח מכמה מקומות בתלמוד. אך בעניין הנחש, כיצד ניתן לגשר בין משך ההריון הארוך להפליא האמור בתלמוד – לבין משך ההריון הקצר הידוע כיום?

ואכן, זואולוגים אתאיסטים רבים התקוממו נגד קביעה זו של חכמי ישראל, ובפרט זעמו על שחכמינו מצהירים במפורש על עצמם כי לא טרחו לעקוב אחר נקבות נחשים במשך שנים רבות כדרך אנשי המחקר, אלא פשוט למדו זאת מחישוב שערכו על פי הכתוב בתורה!

*

והנה, עם התקדמות מחקרי הזואולוגיה, נערכו מעקבים רבים וחקירות מעמיקות אודות אורחות חייהם ומבנה גופם של הנחשים. או אז התברר לזואולוגים נתון מפעים.

ד"ר אברהם ארבל, מומחה ישראלי לזואולוגיה ומעורכי האנציקלופדיה "החי והצומח של ארץ ישראל", כותב כי "במינים רבים של זוחלים קיימת אגירת-זרע אצל הנקבות, המאפשרת הפריה לאחר שחלפו חודשים, ואף שנים, מעת הזיווג... אצל הנקבה של אחד ממיני הזעמניים נמצא זרע בן שש שנים."

גם ד"ר ווארן בות' מאוניברסיטת טולסה ארה"ב מדווח במחקרו משנת 2011 כי החזיק במעבדתו שתי נקבות נחשים, כשהן מבודדות במשך שנים. להפתעתו הן השריצו ולדות, האחת לאחר חמש שנים מהכנסתה לכלוב והשנייה אחר חמש וחצי שנים.

והתגלית המפליאה מכולם היא זו של ד"ר וויליאם ארנסט מגנוּסוֹן מהמכון הלאומי לחקר האמזון בברזיל, המציין במחקרו כי נקבת נחש הנְהָרוֹת שנלכדה בטבע הוחזקה אצלו בבידוד מוחלט למעלה משבע שנים (!) עד שמתה. לאחר מותה הוא ניתח אותה, ומצא בתוכה עובר מת שלפי מצב אבריו נראה כי הוא מת זמן מה לפני מות אמו.

אין לדעת מהו פרק הזמן המדויק בו שהה העובר המת בבטן אמו, וכמה זמן לפני מותה היה מגיח לאוויר העולם אילו נשאר בחיים. יתכן שבדיוק לאחר שבע שנים מעת הזיווג כלשון דברי חז"ל, ויתכן שחז"ל דברו על כשבע שנים ולא על שבע שנים בדיוק – וכפי שמסתבר יותר, שכאשר מדובר בהריון המתפרס על פני שנים, אין הכוונה לנקוב בדיוק ביום הלידה, אלא בסביבות שבע שנים.

כך או כך, התברר אפוא כי אכן נקבת נחש יכולה להיות סגורה בכלוב לבדה במשך שבע שנים ורק אז להשריץ את צאצאיה.

*

החוקרים הגיעו למסקנה זו רק בדורנו לאחר מחקרים אינטנסיביים ושימוש בטכנולוגיות משוכללות. לעומתם, רבותינו ז"ל לא עסקו בניתוחי נחשים וגם לא היו בידם כלי בדיקה משוכללים כדי לברר את מצב הביציות והזרעים בגוף נקבת הנחש. אולם הם ידעו מתוך פסוקי התורה את פרק הזמן המירבי להולדת נחש מתחילת התהליך ועד סופו: שבע שנים!

והרי לנו שוב מוסר השכל לחיים, כיצד יש להתייחס לדברי חוקרים אתיאיסטיים המדברים בהתנשאות כנגד תורת הבורא, ואף מתריסים כנגדה במה שנראה לכאורה תמוה.

לעומתם, עם ישראל המכיר בערך המידע המופיע בתורה שניתנה ממי שברא את העולם, יודע שמסקנת חכמי התורה אפילו מתוך חישוב שערכו על פי פסוק מהתורה, אמין ויציב לאין ערוך מכל מסקנה מדעית של בני אנוש, שכל עבודתם מתרכזת בחשיפת פלאי בריאתו של הבורא – גם אם אינם מודים בכך.