האם יש חיוב הלכתי להפריש מעשר כספים?

 

לדעת רוב הפוסקים, אין חיוב גמור מן הדין להפריש מעשר כספים,
אך מדובר במנהג חסידות מופלא וקדוש, שהנהיגוהו חכמי ישראל לדורותיהם.
ומי שנוהג כך – זוכה לברכה ושפע

​

​

אם זה לא חובה – איך נכון לנהוג בזה?

 

כל אדם הרוצה לזכות במצווה זו, ולהיות שותף בתורת ה' ובהחזקת לומדיה, ראוי שיאמר בפה מלא ובכוונה:

"הריני מקבל על עצמי להפריש מעשר כספים – בלי נדר."

נוסח זה חשוב, משום שאם ירצה בעתיד להפסיק או לשנות - יוכל לעשות כן ללא חשש של נדרים, מאחר שהדבר לא התחייב אצלו כדין נדר, ובכך הוא נשמר מהכשל בנדרים, ועדיין מקיים את המנהג.

 

​

אף שמצוות מעשר כספים אינה חובה מן הדין

 

כבר בימי חז"ל היו כופים על הצדקה,
והיו משערים לפי צורך העניים ולפי יכולת הנותן.

וכך נפסק ברמב"ם (הלכות מתנות עניים, פרק ז', הלכה י'):

"כל הרואה עני מבקש ואינו נותן לו – עובר בלא תעשה... ואם לא רצה ליתן – בית דין כופין אותו."

היינו, שאף שאין שיעור מדויק מן התורה לממון שיש להפריש - חז"ל תיקנו לפי היכולת והצורך, ולא נמנעו מלכפות במידת הצורך.

ולכן אף שבזמננו אין בית דין שכופה, ראוי שכל אדם יבדוק את עצמו באמת,
וישאל:

מהי רמת אמונתי בכך שהקב"ה זן ומפרנס?

מהי יכולתי הכלכלית האמיתית?

האם אני משקיע רק בעצמי, או גם בלעשות טוב לאחרים?
 

❝ וכמידת אמונתו – כך תהיה נדיבותו. ❞

וממילא, ככל שירבה – יזכה לשפע, לשמירה ולהצלחות ברוח ובגשם

 

גם מי שאין לו – מחויב בצדקה

יש להבין: צדקה איננה רק לעשירים, גם אדם שידו אינה משגת לתת מעשרות כספים -
עדיין מחויב במצוות הצדקה.

כך פוסק הרמב"ם (הלכות מתנות עניים ז', ה'):

​

"אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן צדקה לאחר."

ולכן, גם מי שפרנסתו דחוקה, צריך להשתדל לפחות בשיעור מינימלי של צדקה.
מהו השיעור?

שלישית השקל בשנה (כיום זה עשרות שקלים בודדים).
כמבואר בגמרא ובפוסקים, שזהו שיעור המינימום שאין אדם נפטר ממנו.

וברוב המקרים – כל אדם נותן הרבה יותר מכך במהלך השנה,
ואם יתכוון לשם מצוות צדקה - הרי שיש בידו שכר עצום.

 

​

פרנסת ביתו קודמת – אבל האמונה מברכת

​

להלכה מוסכם שפרנסת ביתו של אדם קודמת לצדקה.
ולכן, מי שאינו מצליח לגמור את החודש - פטור מלתת צדקה מרובה, ויוצא ידי חובתו
בסכומים קטנים שנותן פה ושם, לפי יכולתו.

אך עם זאת – אמרו חז"ל:

"אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים – יעשה מהם צדקה"

כלומר: דווקא מתוך הצמצום – יפתח את הלב, ולפעמים - דַווקא משם תבוא ברכה מופלאה.

ולכן, גם מי שלכאורה פטור לפי ההלכה, אם חזקה אמונתו - ויש בו אומץ רוח ויד נדיבה גם מן המעט שיש לו - אדרבה! יתברך הוא וכל אשר לו.

 

​

אופן חישוב המעשר – איך עושים את זה נכון?

​

מצוות מעשר כספים נחשבת לדרך נפלאה להתחבר לתורה ולזכות בברכה בשפע – אך כיצד מחשבים את המעשר?

רבו הדעות והשיטות – והנה לפניכם שלוש שיטות מרכזיות מקובלות בהלכה ובפוסקים:

 

1. מעשר מהרווח הנקי – השיטה המחמירה והמהודרת

-מחשבים את ההכנסה החודשית
-מנכים את ההוצאות שנעשו לצורך הרווח
-ומהנותר – מפרישים 10%

​

דוגמה:
חנות פלאפל מרוויחה 40,000 ₪ בחודש
הוצאות תפעול (חומרי גלם, עובדים, שכירות) – 25,000 ₪
רווח נקי: 15,000 ₪ → מעשר: 1,500 ₪

​

2. מעשר לאחר הוצאות מחיה – שיטה מקלה לפי המציאות הכלכלית

יש הנוהגים לנכות גם הוצאות מחיה קבועות כמו:
משכנתא, שכירות, חשבונות, תשלומים לחינוך ועוד, ומהנותר – מפרישים את המעשר

שיטה זו מתאימה למי שחי בצמצום או מתקשה בגמר החודש, והיא מבוססת על עיקרון ש"פרנסת ביתו קודמת".

​

3. הערכה כללית – שיטה גמישה יותר

-מעריכים מהו הסכום שמספיק למשפחה לחיות ברמה צנועה וראויה
-ומהרווח מעבר לכך – מפרישים 10% כמעשר

 

​

מהו מקור מצוות מעשר כספים?

​

השאלה אם יש חיוב מן הדין להפריש מעשר כספים – שנויה במחלוקת בין הפוסקים.

להלן שלוש הדעות המרכזיות:

1. יש אומרים – החיוב מן התורה

לדעת חלק מהפוסקים, מעשר כספים הוא חיוב מן התורה, והם סומכים על דברי המדרש על הפסוק:

"עשר תעשר" – (דברים י״ד) "עשר בשביל שתתעשר" ולרבות גם מעשר רכוש וכסף ולא רק תבואה.

דעה זו רואה במעשר כספים חלק ממערך נתינת המעשרות שהתורה מצווה עליה.

​

2. יש אומרים – מדברי סופרים, או אסמכתא

לדעה שנייה – מצוות מעשר כספים היא חובה מדרבנן, ודברי המדרש הם אסמכתא בלבד, כלומר – רמז מן התורה שחכמים סמכו עליו את תקנתם.

 

גם לפי דעה זו – קיום מצוות המעשר חשוב ונחשב לדרך אמונה וביטחון בה'.

 

3. ויש אומרים – אין חיוב גמור כלל

לדעת כמה פוסקים – אין כלל חיוב גמור למעשר כספים,
וגם לא מדרבנן, אלא מדובר במידת חסידות ומנהג טוב בלבד.
כך יש שפירשו גם את דעת השולחן ערוך (יו"ד רמ״ז) שלא כתב את הדין בלשון חיוב.

​

כל הדעות הובאו באריכות ובבהירות רבה בשו"ת יחווה דעת חלק ג' סימן ע"ו,
ומסקנתו:
-אין חיוב גמור לחשב מעשר כספים בדייקנות
-אבל לכל הדעות: "גם אם אין חיוב – ברכת ה' על הנותן – מובטחת"

​

 

האם מותר "לנסות את ה'" במצוות המעשר כספים?

​

בתורה נאסר לנסות את ה' - כפי שנאמר:

"לא תנסו את ה' אלוקיכם" (דברים ו', ט"ז).

כלומר – אסור להעמיד את הקב"ה במבחן, לדרוש ניסים ללא סיבה מוצדקת.

​

אומנם במצוות הפרשת תרומות ומעשרות מהתבואה – כתוב:

"ובחנוני נא בזאת... אם לא אריקו לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי ג', י').

כלומר שבמצווה זאת מותר לנסות את הקב"ה.

​

מה אומרים הפוסקים לגבי מעשר כספים?

לרוב הפוסקים - הדין דומה גם במעשר כספים:

אך יש שכתבו כי דווקא כשמדובר במעשר שניתן לאחזקת לומדי תורה - אז ניתן לנסות.

​

דעת הגאון מוילנא

הגאון מוילנא כתב שמצוות מעשר כספים מובטח לו שלא יחסר לו,
אך עֲשִׁירוּת ממש – מובטחת רק למי שנותן חומש (20%) - כלומר, מי שנותן מעבר ל-10%, לחומש מהכנסותיו זוכה לשפע גדול במיוחד.

​

​

האם כסף שקונים איתו בבית הכנסת עליות יכול להיחשב ממעות מעשר?

והאם אפשר להשתמש בכספי מעשר למטרות אחרות כמו כפרות, זכר למחצית השקל, מתנות לאביונים, תרומות לעילוי נשמת וכו'?

​

מותר לאדם להתנות מראש שניתן לעשות כל דבר מצוה שאינו חובה מהמעשר שלו, כגון:

-לקנות עליות לתורה בבית הכנסת,

-כפרות,

-קמחא דפסחא,

וכן מצוות שאינן מחויבות בדין.
 

לעומת זאת מצוות שהן חובה בדין, אין ליתן מכספי מעשר, כגון:

-קניית ארבעת המינים בסוכות,

-זכר למחצית השקל,

-תפילין,

-מתנות לאביונים,
וכדומה,
 

הדרגה הגבוהה ביותר במעשר היא אחזקת לומד תורה אמיתי הזקוק לתמיכה כלכלית,
שעל ידי תמיכתו נעשה שותף מלא בתורתו ומאפשר ללומד להגדיל תורה ולהשפיע רוחנית על כלל ישראל.

​

​

האם מועיל ליתן צדקה ולהפריש מעשרות לעילוי נשמת נפטרים?

​

צדקה ומעשר כספים מהווים מכפרים ומגינים גם על נשמות הנפטרים.

וטוב לפרש בשעת הנתינה:

"הנני נותן צדקה זו לעילוי נשמת פלוני בן פלונית..."

 

​

האם צריך ליתן מעשר כספים מעליית ערך נכסים - נדל"ן, מניות וכדומה?

​

עליות ערך של נכסים אין אפשרות ואין צורך לעשר, אומנם כשימכור נגס או מניות וכו יעשר מהרווח.

​

הרב דוד אקא שליט"א
(תלמיד לשעבר)