ריבוי ילדים ויכולת אינטלקטואלית

אחד היסודות הבסיסיים ביותר ביהדות הוא, כי אמנם כל המצוות נועדו לאושרו של האדם בחיי הנצח, אולם בכל מצווה ישנה תועלת רבה לאדם גם בעולם הזה. ישנן מצוות שאפילו מבט שטחי בהן מגלה את תועלתן בעולמנו, כמו למשל מצוות טהרת המשפחה¹ ושמירת השבת²; וישנן מצוות שנדרשת התבוננות מעמיקה ומחקרים מקיפים כדי לגלות את תועלתן כאן בעולם הזה.³

מצווה ידועה ביהדות היא מצוות “פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ”

מצוות "פְּרוּ וּרְבוּ"

מצווה חשובה זו, הראשונה שבתורה, הוסברה בהרחבה בספר "ערוך השולחן". הנה דבריו:⁴“כשברא הקב"ה את עולמו וברא את האדם זכר ונקבה, כתוב: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ.⁵ וכן אחר המבול בירך את נח ובניו כמו שכתוב:⁶ וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ.

כי רצון הקב"ה בהרבות מין האנושי לישובו של עולם, כמו שאמר הנביא: לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ,⁷ ובעת שגלו ישראל לבבל שלח להם הנביא ירמיה: קְחוּ נָשִׁים, וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת.⁸ כלומר, אל תאמרו כיון שאנחנו בגלות למה לנו להרבות זרע, אלא אתם מחויבים לעשות המצווה ככל אשר צונו ה' אלקינו, וה' יעשה בנו כרצונו.

ומצוות עשה על כל איש ואיש מישראל לישא אשה ולקיים מצוות פריה ורביה. ולכן חזר ושנה הכתוב לנח אחר ברכת "פרו ורבו", וציווה אותו ואת בניו בפקודת התורה: וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ; שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ.⁹ והפסוק הזה הוא למצווה, והראשון לברכה.¹⁰ ומצווה רבה היא עד למאד, מפני שבה תלוי קיום וישוב העולם. ולכן אפילו מי שקיים המצווה ומתו בניו, חייב לישא אשה ולהוליד עוד הפעם, כמו שיתבאר. והטעם, מפני שהמצווה היא משום לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ,¹¹ וכיון שמתו הרי לא קיים את השֶׁבֶת.¹² ולפיכך חזקיהו כשלא רצה לישא אשה ולהוליד בנים מפני שראה ברוח הקודש דנפקי מיניה בני דלא מעלי [שיצאו ממנו בנים שאינם הולכים בדרך טובה], הגיד לו הנביא בשם ה' כי ימות בעולם הזה ולא יחיה לעולם הבא. וכך אמר לו: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? את מאי דמיפקדית איבעי לך למיעבד ומאי דניחא קמי דקב"ה ליעביד [בדרכי הקב"ה מה לך להיכנס? אתה מה שהצטוות צריך לעשות, ומה שנכון לפני הקב"ה הוא יעשה].¹³ וכך אמרו חז"ל:¹⁴ כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים. שנאמר: שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. וסמיך ליה: וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ. וכן הוי כאילו ממעט הדמות שנאמר: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. וכתיב בתריה: וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ. וגורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ.¹⁵ בזמן שזרעך אחריך, שכינה שורה. אין זרעך אחריך, על מי תשרה, על העצים ועל האבנים?¹⁶ וכל השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא שלום, ובלא תורה, ובלא חומה, ולא נקרא אדם כלל, שנאמר: זָכָר וּנְקֵבָה, בְּרָאָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם.¹⁷ לפי שאיש בלא אשה הוא פלג גוף. וכיון שנשא אשה, עוונותיו מתפקקין ונסתמין [מפסיקים להתרבות]. שנאמר: מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מה'.¹⁸ מפני שמתרחק אז מהרהורי עבירה והוא קשור לביתו, לפיכך מפיק רצון מה'."

עד כאן דברי ערוך השולחן. אשר בה נצטווינו ללדת ילדם וליישב את העולם. ואפילו יש לאדם בנים רבים או בנות רבות, לא קיים את המצווה עד שיביא לעולם גם בן וגם בת.¹⁹ ומהכתוב בספר ישעיהו: "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ!"²⁰

למדו חכמינו ז"ל שראוי לאדם להדר במצווה זו, כרצון הבורא לישב את העולם שברא. לפיכך, גם לאחר שנולדו לו בן ובת, וקיים את מצוות 'פרו ורבו' מעיקר הדין, ירבה בבנים ובבנות, וכפי שנהוג בקרב משפחות יהודים שומרי מצוות.

ובפרט שבתלמוד מובא שזירוז הגאולה תלוי בריבוי הילודה, משום ש"אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף [אוצר הנשמות העליון נקרא 'גוף']".²¹ כלומר עד שיוולדו הנשמות ההמתינות לרדת לעולם.

ביקורת על מצוות פריה ורביה ותשובה

מצווה זו זכתה למתקפות רבות מצד גורמים שונים, בטענה כי ריבוי ילודה פוגע בטובתם של הילדים. המתקיפים יוצאים מנקודת הנחה כי גודל המשפחה, במשפחה ברוכת ילדים, משפיע לרעה על עתיד הילדים, שהרי כיצד יהיה ביד ההורים להשקיע בחינוך כולם, וללמדם ולהחכימם כדי שיצליחו בחיים?

תשובתם הידועה של חכמי ישראל כי לא יעלה על הדעת שהוראת הבורא תשפיע לרעה, אלא אדרבה, בכל מצווה ישנה תועלת גם בעולם הזה,²² ואם כן בודאי שבריבוי הילודה ישנה תועלת גם להורים ולאומה וגם לילדים עצמם – התקבלה בזלזול ובלעג שנון אצל המתנגדים.

אולם בדצמבר 2010 התפרסם מחקרם המעניין של פרופ' דוד צוריאל ושל ד"ר גילה רוקח, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן,²³ אשר הוכיח לחלוטין את נכונות תשובתם הקבועה של חכמי ישראל.

פרופ' צוריאל מציין כי בשל ההנחה שככל שבמשפחה יש יותר ילדים, כך להורים יש פחות זמן להשקיע בהם, מומחים ואנשי חינוך היו משוכנעים כי ילדים ממשפחות מעוטות ילדים, חכמים יותר מילדים ממשפחות ברוכות ילדים. אולם תוצאות המחקר הוכיחו את ההיפך.

לדבריו, החוקרים בעבר לא לקחו בחשבון את העובדה שהאחים הגדולים מהווים גורם משמעותי בהתפתחות האחים הקטנים, דבר המשפיע לטובה באופן נפלא גם על התפתחותם הם.

"יש לנו הרבה סטיגמות על משפחות חרדיות, אבל אם נסתכל עליהם בלי דעות קדומות - נראה שיש שם רמה גבוהה של עזרה הדדית ולקיחת אחריות", אומר פרופ' צוריאל. "ההורה החרדי נותן לילדיו הגדולים יותר אחריות, בעיקר משום שהוא צריך את עזרתם. לילדים הגדולים יש תפקיד, הם מרגישים קצת הורים קטנים ולכן הם מפתחים יכולות".

צוריאל מסביר כי "ישנה תאוריה של פרופ' פוירשטיין, שהתפתחות אינטלקטואלית תלויה ברמת התיווך שמקבל הילד. 'רמת תיווך' זוהי מידת היכולת של מי שמלמד את הילד למקד אותו, להעניק משמעות לגירויים שמוצגים לו, לעודד אותו לחשוב ולפעול, ולהראות לו חוקיות מסוימת. ילדים שיודעים לתווך לאחיהם, כשהם לומדים בעצמם הם לומדים הרבה יותר טוב מאחרים. הם קולטים מיד, ומשפרים במהירות את התוצאות שלהם. הם יודעים ללמוד, ולהפיק תועלת מהלמידה שלהם. ילדים במשפחות מרובות ילדים, באופן טבעי - דרך ההתנהלות בבית, יודעים ללמוד.

למעשה, מה שבדקנו הם תהליכי תיווך בין האחים. צילמנו את האינטראקציה של אחים במשפחות ברוכות ילדים ובמשפחות מעוטות ילדים. נתנו לאח גדול ללמד את אחיו הצעיר ולשחק עימו, ולאחר מכן ניתחנו את התנהגות הילדים.

גילינו ממצא מאוד מעניין. במשפחות ברוכות הילדים, האחים נתנו באופן עקבי יותר תיווך. זה אומר שיכולת ההוראה שלהם הייתה טובה יותר. הם ידעו למקד את אחיהם ונתנו ללימוד יותר משמעות – ובכך תרמו רבות להתפתחות אחיהם הקטנים. הם גם פיתחו בעצמם יכולת מאוד מפותחת וזה מרתק, כמו מורים קטנים.

במחקר הזה הפרכנו את הטענה שלילדים במשפחות מרובות ילדים יש יכולת אינטלקטואלית נמוכה מהאחרים, משום שלכאורה כל ילד מקבל פחות זמן עם הוריו", מסביר צוריאל. "התוצאות הפתיעו אותנו לטובה, ולמעשה מצאנו שמספר ילדים גבוה במשפחה, משפיע באופן עקיף על יכולת למידה טובה יותר".

במחקר התברר כי במשפחות חרדיות ברוכות ילדים, רמת התיווך של האחים גבוהה יותר ממשפחות מעוטות ילדים, בין אם הן משפחות חרדיות או חילוניות, וממילא גם כושר השינוי והשיפור השכלי שלהם גבוה יותר. בקרב משפחות אלו, האחים הבוגרים נוטלים על עצמם יותר אחריות ומעניקים לאחים הקטנים יותר עקרונות, חוקים וכללים. בנוסף לכך, הם מלמדים את האחים הקטנים כיצד להפעיל בקרה עצמית או פיקוח עצמי. גם ההתנהגות של האחים הגדולים נותנת לאחים הקטנים תחושת משמעות, וממקדת אותם בנושאים הנלמדים ובמשימות.

במחקר לא נמצאו הבדלים בין משפחות מעוטות ילדים חרדיות ומשפחות מעוטות ילדים חילוניות, אך התברר כי יש קשר ברור בין רמת ההקפדה על שמירת מצוות בכל המשפחות, לבין שימוש בתהליכי תיווך בין האחים. כלומר, ככל שישנה יותר הקפדה על שמירת המצוות, כך רמת התיווך של האחים גבוהה יותר. ככל הנראה, ערכי החינוך במשפחות שומרות מצוות, מעודדים וממריצים את הילדים לתת, לוותר, ולדאוג לרווחת האחים הקטנים יותר. ולכן, במשפחות המקפידות על קיום מצוות, קיימת רמת תיווך גבוהה יותר.

ממצא אחר במחקר חשף עוד, כי במשפחות השומרות מצוות רמת ההשקעה של ההורים בילדים גבוהה יותר. צוריאל ורוקח טוענים כי במשפחות אלו "רמת ההעשרה בבית גבוהה יותר. יש יותר תמיכה בילדים, יותר גירויים, יותר תמיכה רגשית. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בזה שבעוד שאצל דתיים יש מצוות לימוד, במשפחות חילוניות נותנים את התפקידים האלה לגורמים חיצונים - כמו בית ספר או חוגים".²⁴

אכן התברר כי גודל המשפחה משפיע על עתיד הילדים. לטובה.

ילדים וכלכלה

ישראל ליבמן, מנכ"ל עמותת "מקימי", שמסייעת למשפחות לצאת ממשברים כלכליים, דוחה טענות כאילו ריבוי ילדים גורם למשברים כלכליים.

בראיון לכלי התקשורת מפתיע ליבמן באומרו כי "אצלנו הסטטיסטיקות מראות בדיוק את ההיפך מהטענה כי משברים כלכליים במשפחה, נגרמים מריבוי ילדים. אנחנו מטפלים במאות משפחות, ודווקא משפחות עם חמישה, שישה, שמונה ילדים, מצבם טוב יותר מהמשפחות שלהן רק ילד אחד!"

ליבמן קובע כי בעיירות הפיתוח ובפריפריה, דווקא משפחות עם מעט ילדים נקלעות לקשיים גדולים יותר. "זו לא מתמטיקה אלא עובדת חיים. המצב הכלכלי זה משהו אינדיבידואלי, ואולי מתחבר גם לעניינים אמוניים של מזל, ואיזו עבודה יש לך. אך בשורה התחתונה זו אינה נגזרת של מספר הילדים. ברור שיש בבני ברק משפחות עם הרבה ילדים במצב כלכלי קשה, אבל מדובר בכאלה שהחליטו ללמוד ולא לעבוד, וזו החלטה שלהם". הוא מוסיף מניסיונו בשדה המציאות כי אין קשר בין מצב כלכלי דחוק למספר הילדים, אלא להתנהלות נכונה. "ילדים, ככל שהם גדלים, מסייעים יותר ועוזרים להתנהלות הבית, כך שאפשר לומר בהחלט שילדים זו שמחה ולא כאב ראש".²⁵

על דבריו ניתן להוסיף את עדויותיהן של אמהות רבות, כי עיקר הקושי בגידול ילדים הוא בראשון, בשני ובשלישי. אבל החל מהרביעי והלאה הכל נעשה קל הרבה יותר. הילדים מעסיקים זה את זה ומשחקים יחד, ריהוט ופריטים נוספים עוברים מילד לילד, חייהם המשותפים של כמה ילדים באותו חדר מחנכים ומלמדים אותם כיצד לחלוק עם אחרים מתוך ויתור הדדי, מחשלים ומכינים אותם לאתגרי החיים. ילדים אלה אינם מפונקים כאחרים, הם אינם חיים בתחושה כי הכל מגיע להם, בבגרותם הם חשים מחוייבים יותר לכבד את הוריהם, וההוצאות על כל ילד נוסף קטנות משמעותית מההוצאות שיש להשקיע בכל ילד מהילדים הראשונים.

הערות שוליים:

¹ על התועלת הנפלאה בבריאות הגוף, בשלום הבית, בנאמנות בני הזוג, בריגושים וברעננות שבנישואין, ראה בהרחבה בספרי “מפתחות לחיים", פרק “ניגודים מקצרים מול הרמוניה אישית" ופרק “יציאה מהשגרה".

² על משמעות השבת ותועלתה לאדם בעולם הזה, ראה בהרחבה בספרי “מפתחות לחיים", פרק “המימד השביעי -הרוח שבגשם".

³ ראה דוגמאות לכך בספר “מפתחות לחיים" מאת המחבר, פרקי שער “חיפוש רוחני".

⁴ ערוך השולחן אבן העזר סימן א, א.

⁵ בראשית א, כח.

⁶ שם, ט, א.

⁷ ישעיהו מה, יח.

⁸ ירמיהו כט, ו.

⁹ בראשית ט, ז.

¹⁰ רש"י.

¹¹ ישעיהו מה, יח.

¹² יבמות סב, א.

¹³ ברכות י, א.

¹⁴ יבמות סג, ב.

¹⁵ בראשית יז, ז.

¹⁶ יבמות, סד א.

¹⁷ בראשית ה, ב.

¹⁸ משלי יח, כב.

¹⁹ שולחן ערוך (אבן העזר סימן א, ה-ו): "כיון שיש לאדם זכר ונקבה, קיים מצות פריה ורביה...".

²⁰ ישעיהו מה, יח.

²¹ יבמות סג, ב.

²² ראה על כך בהרחבה בספר "מפתחות לחיים", פרק "חיפוש רוחני".

²³ Tzuriel, D. & Rokach, G. (December 2010). Mediated learning experience as a vital mechanism enhancing cognitive modifiability in large versus small families. Paper presented at the 6th International Conference of the Israeli Association for Research in Jewish Education: Challenges in Jewish Education: Cultural Vitality, Bar Ilan University.

²⁴ בכתבתה של צופיה הירשפלד: "מחקר: יותר ילדים - יותר חכמים", וינט, 23.12.10.

²⁵ בכתבתו של בני טוקר, אתר ערוץ שבע, כ"ח חשון תשע"ג.